מריבות בין אחים

"אממממאאאאא תגידי לו..."אני שונאת את האח הדפוק הזה" "הוא לקח לי" "אבא הוא בעט בי"... נשמע לכם מוכר?

זה קורה בכל בית ובכל יום. הילדים רבים ביניהם, מרביצים, צורחים, טורקים דלתות ורצים אלינו שנפתור את הבעיה או שנעניש את האח השני.

אז למה הם לא מפסיקים לריב כל היום?

קודם כל חשוב להגיד שזה נורמלי. המריבות שלהם עם האחים שלהם זה "מגרש האימונים" שלהם ללמוד להסתדר בחברה עם קבוצת השווים שלהם. הם לומדים דרכם מיומנויות של משא ומתן, יחסי אנוש, התרחקות, התפייסות והתנסות בפתרונות שונים ולומדים תקשורת שתשמש אותם בכל מערכות היחסים העתידיות שלהם.

אבל כשאנחנו שומעים אותם רבים הדבר הראשון והיחידי שאנחנו רוצים לעשות זה כמובן לפסיק את זה ולהשיג שקט מיידי.

אבל האמת שדווקא הנוכחות שלנו בשטח רק מחריפה את המריבות (הם באופן לא מודע כמובן עושים את זה כדי להשיג את תשומת הלב שלנו) ולכן ההתערבות שלנו במריבה היא כמו "שמן למדורה"- תמיד נצא לא הוגנים כלפי צד אחד וזה בעיקר מגביר את הבכי, ההלשנות והתלות בהורים ואת התחרות והעוינות בין הילדים.

אז מה עלינו לעשות?

• קבעו גבולות ברורים למריבה ותגדירו מראש מה הקווים האדומים במשפחה שלכם. אצלנו הם יודעים "שאלימות זה קו אדום". הקו צריך להיות הגיוני ובר השגה. אם תגדירו "שאצלנו בבית אסור לקלל", הרי שהם יעברו את הגבול הזה במריבה הראשונה.

• לקבל החלטה אמיתית לא להתערב ולהודיע לילדים שמעכשיו "אנחנו לא מתערבים ושאנחנו סומכים עליהם לפתור את הבעיה בעצמם".

• תשתדלו לא להיות נוכחים בקרבת מקום- תשתדלו גם לא להקשיב ולשפוט, פשוט תצאו מהחדר או מאיזור המריבה.

• אולי בהתחלה תהיה הסלמה במריבות שלהם אבל אתם תגלו שככל שנתערב פחות ולא נעשה מזה עניין, נראה שהם משלימים וממשיכים הלאה (בלי לדרוש מהם "תתנצל בפני אח שלך").

• אל תשכחו שלמריבה יש תפקיד המריבה נועדה ללמד אותם לריב נכון, ללמוד תקשורת יעילה – מה עובד להם ומה לא, מלמדת אותם לעמוד על שלהם. תסמכו עליהם שידעו להסתדר לבד. עודדו אותם לדבר ולהסביר במילים מה הם רוצים ועודדו אותם כשהם עובדים יחד בשיתוף פעולה ומשחקים יפה יחד.

לסיכום, ככל שההורים נוכחים יותר במריבות בין הילדים, המתח ביניהם רק גובר ולכן עלינו לנסות ולהימנע מהתערבות (אלא אם אחד הילדים בסכנה כמובן). אתם יכולים לדבר וללמד את ילדיכם כיצד רבים בצורה מכובדת. אבל בסופו של דבר, ילדים לומדים מחיקוי. כלומר, אם אתם, ההורים, רבים באופן שלא מכבד אחד את השני, אל תופתעו שכך יריבו גם הילדים.