איך יוצרים אווירה משפחתית של "ביחד"

בחיים המודרניים יש הרבה פעמים תחושה של ריחוק. כל אחת ואחד עסוק בחיים ובמשימות שלו. הילדים עסוקים בעצמם בחוגים אחרי צהריים, מעדיפים להסתובב עם חברים או להסתגר בחדר עם אוזניות. בגיל ההתבגרות ובחופשים כשלוחות הזמנים מתהפכים להם- יכולים לעבור ימים שלמים בלי שנראה את העיניים שלהם.

תפקידנו כהורים ליצור מעגל משותף של חיים בבית. מרחב שבו יש מרחב אופטימלי ובטוח להתנסויות והתנהגויות שונות. אם נצליח לפתח "גאוות יחידה" ותחושה משפחתית של "קבוצה" מאוחדת, נרוויח הרחבה של מנעד הכישורים והיכולות של כל ילד/ה.

כן, דווקא שנדמה לנו שאם כל ילד יעשה רק את מה שהוא חזק בו יהיה לו יותר קל, הרי שהגישה הזאת אומרת "אנחנו תא משפחתי מלוכד ולכולם יש תפקיד וחשיבות".

כמה דרכים לפיתוח תחושה משפחתיות

1. התייחסו אל כל הילדים "כקבוצה"- כשאני רוצה לתת להם משימה כלשהי, לא לפנות שמית רק לילד אחד אלא לדבר בפניות כלליות לילדים. למשל "אני הולכת ורוצה לראות חדר מסודר כשאני חוזרת" (לא מעניין אותי מי סידר אלא זאת משימה של כולם).

2. "כולם מוזמנים להשתתף"- במשימות קבוצתיות ("מה אתם חושבים שכדאי להכין לארוחת ערב" / "מה כדאי לקנות?") או בילוי יחד – למשל אצלנו יש מסורת בכל שישי אחה"צ שרואים יחד "סרט משפחתי" או כשלבן שלי יש משחק כדורסל בליגה (כל יום שלישי בשבוע), כל המשפחה מתייצבת לעודד אותו במשחק.

3. במריבות בין אחים- להעביר מסר "סומכים על שניכם "שתפתרו את זה יחד". תימנעו מהשוואות והדגשת הפער ("אתה יותר גדול ממנו, תבין").

4. לבקש עזרה לבצע תפקידים שונים אל כל ילד (בלי קשר לטריטוריה הדומיננטית שלו) למשל לא לפנות אוטומטית אל הילד שהוא "הנשמה הטובה" שתמיד מתנדב לעזור אלא לבקש עזרה דווקא מהילד שאף פעם לא רוצה לעזור.

5. לתאר התנהגות "כאן ועכשיו" ("השבוע לא עבדת בכלל") ולא שמות תואר ("אתה עצלן"). לדבר על התנהגות ולא על תכונות (גם לא "תכונות חיוביות" כמו חכם/ גאון).

6. לעודד, להתייעץ, לקרב ולשתף דווקא עם הילד שהכי קשה לנו איתו או עם הילד שלפני רגע רבנו איתו.